פסק-דין בתיק ת"א 23800-06-11

בפני תביעה נזיקית ותביעה בגין לשון הרע.

התובע, עו"ד בירושלים טוען כי הנתבעת גרמה לו נזקים והוציאה נגדו לשון  הרע שעה שהטיל עיקול על אופנוע השייך לו (להלן:"האופנוע").   לדבריו הוא לא ידע על הטלת העיקול ועל הסיבה להטלתו ונודע לו לראשונה עליו כאשר מכר את האופנוע לצד ג'. לדבריו, הוא ערך הסכם עם אותו צד ג' למכירת האופנוע וכשניגשו לסניף בנק הדואר על מנת לבצע העברת בעלות לרוכש, נמסר לו שיש עיקול על האופנוע ולא ניתן לבצע העברת בעלות.  התובע טוען כי הטלת העיקול מבלי להודיע לו מראש על כך ומבלי לאפשר לו למנוע את הטלת העיקול או לפעול להסרתו מהווים פרסום לשון הרע וגרמו לו נזקים בשל תביעה שהוא עלול לקבל מרוכש הרכב.

לדבריו, לאחר שנודע לו על העיקול הוא עשה בירור ונאמר לו שהעיקול הוטל בגין דוחות חניה שלא שולמו.  הוא ביקש להסיר את העיקול או להמירו בעיקול על נכס אחר אך בקשתו לא נענתה בחיוב. לטענתו ניתן היה להטיל עיקול על חשבון הבנק שלו, כפי שנעשה בעבר, אך הטלת העיקול על האופנוע מבלי להודיע על כך מהווה רשלנות שבגינה על הנתבעת לפצותו. התובע טוען עוד כי הטלת העיקול הווה מטרד.

בשל כל האמור תובע התובע סך של 75,000 ש"ח הנובעים מהפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע ומפיצוי בגין העוולות האחרות כמפורט לעיל.

הנתבעת טוענת כי מדובר בעיקול שהוטל כדין לאחר שכלי רכב שבבעלות התובע ביצעו 8 עבירות חניה. בגין כל עבירה הונח דוח על הרכב שבו בוצעה העבירה.  הדוחות לא שולמו לפיכך, נעשתה פניה למשרד הרישוי לברר בעלות על כלי הרכב וכתובת בעל הרכב, ובעקבות כך נשלחו הודעות תשלום קנס לביתו של התובע ברח' חנה בבלי 12 ירושלים, כתובת זו היא מענו הרשום של התובע.

הנתבעת טוענת כי פעלה כך בהתאם  להוראות תקנות 41(א) ו- 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974 ומשעשתה כך על התובע להראות שלא קיבל את הדוחות בנסיבות שאינן תלויות בו. לגבי אחד הדוחות הגיש התובע בקשה לביטול ובקשתו נדחתה. כיוון שהתובע לא הגיש בקשה להישפט רואים אותו כמי שהורשע,  לפי הוראות סעיף 229 (25) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] התשמ"ב - 1982.  כיוון  שהחוב לא שולם נשלחו עוד מספר הודעות והתראות בדואר רשום ומאחר וגם אחריהם לא שולם החוב פעלה הנתבעת בהתאם לסמכותה לפי פקודת המיסים גביה והטילה עיקול על חשבון הבנק של התובע.  כיוון שעיקול זה לא הביא לגביית החוב הוטל עיקול על האופנוע.  לטענת הנתבעת היא פעלה כדין ואם נגרמו לתובע נזקים כתוצאה מהטלת העיקול האשמה בו בלבד.

הנתבעת טוענת עוד כי אין לראות בהטלת העיקול כהוצאת לשון הרע ומכל מקום מדובר בפרסום מוגן לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, שכן, מדובר בעיקול שהוטל כדין ולכן הפרסום אמת והוא אף מתחייב מחובותיה של הנתבעת כרשות שאחראית על הסדרי התנועה בתחום שיפוטה.

לקראת שמיעת התיק הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו וכן תצהיר של עובד שלו שהיה איתו בבנק הדואר בעת שהתכוון לבצע את העברת הבעלות באופנוע לרוכש - צד ג'.

מטעם הנתבעת ניתן תצהיר של פקידה העובדת במחלקת חובות חניה.

העוד של התובע מר יוסף אדהאן הצהיר כי הוא עבד אצל התובע כ- 6 חודשים. הוא המליץ לתובע לרכוש את האופנוע והוא היה איתו, לבקשתו של התובע, ביום המכירה וכן בדואר ומאוד התפלא כשהתברר שהוטל עיקול ולא הבין איך מוטל עיקול אצל עו"ד.

התובע עצמו חזר על טענותיו כפי שהועלו בכתבי הטענות והוסיף כי הוא הגיע להסדר חובותיו בגין דוחות חניה בשנת 2008 . לפיכך, הדוח משנת 2007 שגם בגינו הוטל העיקול היה צריך להתבטל. בנוסף  טען הנתבע כי דוח נוסף לא היה צריך להינתן. לגבי דוח נוסף הוא ביקש להישפט אך לא קיבל הזמנה. לדבריו את העברת הבעלות הוא ביקש לעשות בסניף דואר קרוב למשרדו לכן גם הבושה בכך שלא ניתן היה לבצע את העברת הבעלות בשל עיקול היתה גדולה יותר.  לאחר שהתברר שיש עיקול הוא ניגש (למחרת היום) למשרד הרישוי ושם התברר שמדובר בעיקול שהוטל על ידי הנתבעת. התברר כי העיקול הוטל בגין דוחות חניה שלא מתייחסים דווקא לאופנוע  נשוא התיק אלא לכלי רכב אחרים שבבעלותו. משהתברר כך הוא פנה לעיריה וביקש לבטל את העיקול או להמירו לרכב אחר אך נענה בשלילה.

המצהירים נחקרו ולאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות באתי למסקנה כי אמנם יש מקום לפיצוי התובע ואולם פיצוי זה יהיה נמוך משמעותית מסכום הפיצוי אותו מבקש התובע ואלה נימוקי:

אין ספק שהטלת עיקול מהווה פרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. הפסיקה הכירה לא אחת בהטלת עיקולים על חשבון בנק או על רכוש כפרסום לענין חוק זה. השאלה היא האם עומדת לנתבעת אחת או יותר מההגנות שבחוק לשון הרע. בעניינינו נראה כי עומדות לנתבעת הן ההגנה של אמת דיברתי לפי הוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון  הרע שכן התובע לא הצליח להוכיח שהוא לא קיבל את הדוחות וההתרעות שנשלחו לו, לפי כתובתו הרשומה, בנסיבות שאינן תלויות בו (תקנה 44א  לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד - 1974). כמו כן עומדות לנתבעת ההגנות שבסעיף 13 (9) ו- 15(2) לחוק איסור לשון הרע.   תפקידה של רשות מקומית הוא בין היתר לדאוג להסדרי חניה בתחום שיפוטה ובמסגרת זו אף להטיל קנסות על מי שמפר את הוראות החניה. תפקיד הרשות גם לגבות את אותן קנסות שכן הטלת קנסות מבלי לגבותן אין בהם תועלת לא עונשית ולא הרתעתית.  כאמור, מתוך המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולתצהיר הנתבעת עולה כי הנתבעת עשתה את כל המוטל עליה בטרם החלה בהליכי גביית החוב לפי פקודת המיסים גביה ומשכך עומדות לה ההגנות כאמור.

חרף האמור, האופן שבה ננקטו הליכי הגבייה כאשר לא נמסרה לתובע הודעה על הטלת עיקול על האופנוע ולמצער לא נבדק שהתובע יודע על הטלת העיקול על האופנוע, יש בהם כדי להקים עילה של רשלנות.   רשות שמבקשת לגבות את חובותיה לפי פקודת המיסים גבייה, אופן גבייה הפוטר את הרשות מהליכי גבייה רגילים של אזרח מן השורה, חייבת לוודא כי האזרח יודע בפועל על ההליכים הננקטים נגדו, אין די בהסתמכות על ידיעה קונסטרוקטיבית של האזרח. יש לוודא שהאזרח קיבל בפועל את ההודעה על נקיטת ההליכים  לפי פקודת המיסים גבייה ועל ההליכים שננקטו. בנדון דנן, עדות התובע לפיה לא ידע על העיקול עד הגעתו לסניף הבנק לא נסתרה. עדות זו אף מסתברת מתוך מהלך העניינים שכן ברור שהתובע לא היה ניגש לבצע העברת בעלות לו ידע שקיים עיקול שאינו מאפשר את ביצוע העברת הבעלות.  בנוסף לאמור הליכי הגבייה נעשו שלא בהתאם להנחיית היועמ"ש לממשלה לפיהן ינקטו הליכי גבייה פסיביים (כגון הטלת עיקול על רכב שאין בה כדי להביא לגביית החוב אלא לכך שלא ניתן יהיה לבצע העברת בעלות או רישוי שנתי) רק לאחר שהליכי גבייה אקטיביים (כגון עיקול בבנק) לא צלחו.

בנדון דנן, אמנם הוטל עיקול בבנק אך לא נעשתה כל פעולה לביצוע גבייה על פי אותו עיקול ומיד הוטל העיקול על הרכב. יש לציין שבעבר הביאו פעולות עיקול בבנק לגביית חובו של התובע ולפיכך היה ראוי שגם במקרה זה תפעל הנתבעת לגביית החוב בדרך עיקול הבנק  לפני הטלת עיקול על האופנוע במיוחד כאשר מדובר בקנסות שניתנו בגין עבירות חניה של כלי רכב אחרים ולא של האופנוע.

חרף כל האמור אין להתעלם מרשלנותו  התורמת המשמעותית של התובע שלא טרח להסדיר את תשלום קנסותיו בגין חניה על אף המכתבים הרבים שנשלחו לפי כתובתו הרשומה בענין הקנסות.  אין להתעלם גם מכך שהתובע לא הביא לעדות, לצורך הוכחת נזקיו, את האדם שלו נמכר האופנוע ואף לא את עובדת או עובדי הבנק  שבו ביקש התובע לבצע את העברת הבעלות באופנוע.

בנסיבות אלה שבעל דין אינו ממציא עד היכול לתמוך בגירסתו הדבר משמש כנגדו.

לאור כל האמור נראה, כפי שנכתב לעיל, שיש מקום לפיצוי התובע ואולם  יש להעמיד את הפיצוי על הצד הנמוך בשל רשלנותו התורמת הגבוהה של התובע שלא טרח לטפל בענייני דוחות החניה שלו על אף ההתרעות הרבות שנשלחו לו.

אני מעמיד איפוא את הפיצוי שינתן לתובע על סכום של 5,000 ש"ח  מסכום זה יש לקזז תחילה את סכום חובותיו של התובע בגין דוחות החניה ואת היתרה תשלם לו הנתבעת תוך 30 יום.